המרחב לנפש
החזון שלנו
לתת מקום למה שכואב ולראות מה עוד יכול לצמוח
החזון של המרחב לנפש נולד בעקבות אירועי 7 באוקטובר. כשראיתי כמה אנשים סביבי נושאים פחד וכאב בזמן שהם מנסים לדאוג למשפחה ולהחזיק את השגרה, עלה בי הרצון להקים מקום שבו אפשר לדבר על מה שעובר עלינו ולקבל ליווי שמתאים לחיים שלנו.
לסיפור שמאחורי הקמת המרכז
למה הקמנו את המרחב לנפש
מה שנשאר איתי מהתקופה ההיא הוא הפער בין מה שנדרש מאנשים לעשות מדי יום לבין מה שהם נשאו בפנים. ראיתי אנשים שחזרו לעבודה, דאגו לילדים וניסו להיות שם בשביל אחרים, בזמן שהם עצמם התקשו למצוא רגע שבו יוכלו לומר: גם לי קשה עכשיו.
היה לי חשוב להקים מקום שבו אפשר להתחיל מהמשפט הזה, גם כשהסיפור עוד מבולבל. רציתי לחבר בין הקשבה רגישה לבין עבודה מעשית: להבין מה אדם מרגיש, לברר מה חשוב לו, ולחשוב יחד איך הוא רוצה לפעול כשהקושי פוגש אותו שוב בעבודה, בבית או בשיחה עם אדם קרוב.
האירועים האלה נתנו לנו את הדחיפה להקים את המרכז. הם גם חידדו מה אנחנו מבקשים לתת לאורך זמן: אפשרות לפנות לעזרה כבר כשמרגישים שהקושי תופס יותר מדי מקום, ולקבל יחס שרואה את האדם ואת הכוחות שעומדים לרשותו.
להקשיב לפני שמציעים כיוון
שני אנשים יכולים להגיע עם אותה מילה, „לחץ”, ולתאר חוויות שונות. אחד שוכב ער ומריץ בראש תרחישים למחר. אחר מצליח לתפקד במשך היום ומגלה שבבית כבר כמעט אין לו סבלנות. כשמבינים מתי הקושי מופיע ומה הוא דורש מהאדם, אפשר לבחור יחד במה כדאי להתחיל.
בשיחה יש מקום גם לשאלות על מה שעדיין עובד. מתי היה קצת יותר קל? מה עזר באותו רגע? למי אפשר לפנות כשנעשה קשה? התשובות יכולות לחשוף יכולות שהאדם כבר מפעיל, גם אם בתקופה עמוסה קשה לו לזהות אותן.
על הטיפול הרגשי באשקלון
מה מנחה אותנו במפגש
רגישות למה שקשה לומר
אפשר לספר בהדרגה, לעצור כשצריך ולחזור לנושא כשמרגישים מוכנים. הקצב הוא חלק מהשיחה, ואפשר לדבר עליו יחד.
מקום למה שחשוב לאדם
כשמישהו רוצה לשנות תגובה שחוזרת על עצמה, אנחנו שואלים מה היה רוצה לבטא במקומה. לפעמים זו סבלנות, לפעמים זו היכולת לדבר באופן ישיר או להציב גבול. התשובה עוזרת לבחור מה לתרגל.
בהירות לגבי מה שעושים יחד
חשוב לנו שאדם יבין למה בחרנו להתמקד בנושא מסוים, מה אנחנו מנסים לברר ואיך נוכל לדעת אם העבודה עוזרת לו בשגרה. יש מקום לשאול על זה גם תוך כדי התהליך.
תשומת לב לכוחות שכבר קיימים
רגע שבו הצלחתם לבקש עזרה, לעצור לפני תגובה או לחזור לשיחה אחרי שהתקררתם נותן מידע על מה שאפשר לחזק. בפגישה אפשר להבין מה אפשר את הרגע הזה ולחשוב איך להיעזר בו שוב.
לחבר את מה שמבינים בפגישה למה שקורה בבית
נניח שאדם מגלה שהוא מגיב בחדות כשהוא חוזר מיום עמוס ומיד נכנס לשיחה חשובה. יחד אפשר לברר מה הוא מרגיש באותן דקות, מתי הוא מתחיל לאבד סבלנות ומה הוא היה רוצה שיקרה במקום.
צעד ראשון יכול להיות לומר מראש: „אני צריך כמה דקות להתארגן, ואז אוכל לשבת ולדבר”. במפגש הבא אפשר לברר אם הצליח לבקש את הזמן הזה, איך הבקשה התקבלה ומה היה מקל עליו לקיים את השיחה בהמשך.
גם כשניסיון ראשון מסתבך, הוא יכול ללמד מה צריך להתאים. לפעמים כדאי לשנות את השעה, לתאם מראש או לבחור ניסוח שמרגיש טבעי יותר. כך העבודה מקבלת צורה בתוך החיים עצמם.

להנגיש ידע גם לפני הפגישה הראשונה
לפעמים הפנייה מתחילה בחיפוש שקט בסוף היום. אדם מנסה להבין למה המחשבות ממשיכות להעסיק אותו, או מחפש מילים להסביר למישהו קרוב מה עובר עליו. מאמר ברור או תשובה לשאלה נפוצה יכולים לעזור לו לדייק את מה שהוא רוצה לשאול.
לכן אנחנו רוצים להרחיב את „המרחב לידע” עם תכנים שאפשר לקרוא בקצב אישי ולחזור אליהם כשצריך. חשוב לנו להסביר מושגים בשפה פשוטה ולתת דוגמאות שאפשר לזהות בשגרה. אפשר להתחיל בקריאה על חרדות או על ביטחון עצמי.

מה אנחנו רוצים שיקרה מכאן
אני רוצה שיותר אנשים ירגישו שהם יכולים לפנות לעזרה בזמן שהם עדיין שואלים את עצמם מה נכון להם. שירגישו בנוח לברר איך נראה מפגש, לספר מה עזר להם בעבר ולהגיד גם מה מקשה עליהם להתחיל.
כשאני חושב על מה שהייתי רוצה שאדם ייקח איתו מהמרחב לנפש, אני חושב על רגעים פשוטים: היכולת לומר בבית מה עובר עליו, לזהות מוקדם יותר שהוא זקוק לעזרה או לגשת לשיחה שהוא דחה זמן רב. יש משמעות לרגע שבו אדם מצליח לעשות משהו שהיה קשה לו, ומתחיל לראות בעצמו יכולת ששכח שיש בו.
הרב שנהב עסיס
המרחב לנפש
רוצים לברר אם הליווי מתאים לכם?
בשיחת היכרות אפשר לספר בקצרה מה מביא אתכם ולשאול על מפגש בקליניקה באשקלון או אונליין לפי התאמה.
לשיחת היכרות 050-4101490