“זה רק הרגל”, אנחנו אומרים לעצמנו. “אני יכול להפסיק כשארצה”. לפעמים זו אכן פעולה שהתרגלנו לעשות: לפתוח את הטלפון כשמשעמם, לנשנש מול הטלוויזיה או להתחיל את הבוקר בדרך קבועה. אבל לפעמים מתגלה פער בין הרצון שלנו לבין מה שקורה בפועל: אנחנו מחליטים לצמצם, חוזרים שוב לאותה התנהגות וממשיכים גם כשהמחיר הולך וגדל.
ההבדל בין הרגל להתמכרות אינו נקבע רק לפי התדירות, אלא בעיקר לפי מידת השליטה, הפגיעה בחיים והקושי לשנות את הדפוס למרות השלכותיו. הרגל יכול להיות חזק ומזיק בלי להיות התמכרות, והתמכרות יכולה להתקיים גם אצל אדם שממשיך לעבוד ולתפקד כלפי חוץ.
הבנת ההבדל עוזרת לבחור את הדרך המתאימה לשינוי, בלי להקטין את הקושי ובלי להדביק לעצמנו תווית מיותרת.
מהו הרגל?
הרגל הוא דפוס שנלמד באמצעות חזרה ונעשה עם הזמן אוטומטי יותר. במקום להחליט מחדש בכל פעם, אנחנו מגיבים למצב מוכר בדרך שכבר תרגלנו.
למשל, אדם שמתיישב על הספה בסוף היום עשוי לפתוח מיד את הטלפון. הישיבה על הספה נעשתה סימן שמפעיל את ההתנהגות, והטלפון מספק עניין, הסחת דעת או מנוחה.
הרגלים יכולים לשרת אותנו: צחצוח שיניים, פעילות גופנית וסידור משימות. אחרים עלולים להפריע: דחיינות, שימוש בטלפון לפני השינה או הימנעות משיחה לא נעימה.
גם שינוי של הרגל רגיל יכול להיות קשה. עצם הקושי אינו מוכיח התמכרות. לעיתים צריך לזהות את המצב שמפעיל את הפעולה, לשנות את הסביבה ולתרגל תגובה אחרת. אפשר להעמיק בנושא במאמר כיצד לשנות הרגלים בצורה חכמה? הכירו את מודל רי"ט.
מהי התמכרות?
בהתמכרות, השימוש בחומר או העיסוק בהתנהגות נעשים קשים לשליטה וממשיכים למרות פגיעה משמעותית. האדם עשוי לרצות להפסיק, להבין את המחיר ואף לנסות להשתנות, אך להתקשות לעשות זאת לאורך זמן.
חשוב גם לדייק בשפה: לא כל עיסוק מוגזם הוא התמכרות מוכרת מבחינה קלינית. שימוש רב במסכים, קניות או פעילות אחרת דורשים בירור לפי מאפייני הדפוס והפגיעה שהוא גורם, ולא לפי הכינוי שניתן להם בשיחה.
בהרגל, הפעולה עשויה להתחיל כמעט בלי מחשבה, אבל בדרך כלל נשמרת גמישות יחסית לשנות אותה.
בהתמכרות, עשוי להופיע פער מתמשך בין הכוונה לבין הביצוע: “רק לכמה דקות” הופך לשעות, “רק פעם אחת” חוזר שוב ושוב, והגבול שנקבע מראש אינו מחזיק.
ניסיון אחד שלא הצליח אינו מספיק לאבחנה. מה שמצריך תשומת לב הוא דפוס חוזר של קושי לשלוט.
2. המשך למרות נזק
הרגל מזיק עלול לגרום לאי־נוחות, לבזבוז זמן או לפגיעה בשינה. בהתמכרות, אחד הסימנים המדאיגים הוא המשך ההתנהגות למרות נזק משמעותי לבריאות, לזוגיות, לעבודה או למצב הכלכלי.
לדוגמה, בהימורים חשוב לשים לב לרדיפה אחרי הפסדים, להסתרת חובות ולחזרה להימור למרות המחיר המשפחתי. באתר אפשר לקרוא גם את הסיפור מהקליניקה על יציאה מהתמכרות להימורים, המציג התמודדות אישית עם הדפוס.
3. המקום שההתנהגות תופסת בחיים
בהרגל, הפעולה לרוב משתלבת בשגרה. בהתמכרות, השגרה עלולה להתארגן יותר ויותר סביבה: מחשבות על הפעם הבאה, זמן המוקדש להשגת החומר או לפעילות, והזנחת תחומי חיים אחרים.
השאלה אינה רק “כמה זמן אני עושה את זה?”, אלא גם “על מה אני מוותר כדי להמשיך?”.
4. מה קורה כשמנסים לצמצם?
שינוי הרגל יכול לעורר אי־נוחות ותסכול. בהתמכרות עשויים להופיע דחפים חזקים וניסיונות חוזרים לצמצם שאינם מצליחים. בחלק מהחומרים יכולים להופיע גם תסמיני גמילה גופניים.
עם זאת, תלות גופנית והתמכרות אינן מושגים זהים. תלות יכולה להתפתח גם במהלך שימוש בתרופות לפי מרשם, ולכן יש לברר את התמונה עם איש מקצוע ולא להסיק מסימן יחיד.
האם כל הרגל עלול להפוך להתמכרות?
לא. עצם החזרה על פעולה אינה הופכת אותה להתמכרות, והמעבר אינו מסלול הכרחי.
עם זאת, כדאי לעצור ולבדוק כאשר דפוס נעשה נוקשה יותר, קשה לשליטה ופוגע בחיים. גם לפני שמתקיימת אבחנה של התמכרות, התנהגות בעייתית יכולה להצדיק עזרה.
אצל חלק מהאנשים, הפעולה מספקת הקלה זמנית ממתח, מבדידות או מכאב רגשי. ההקלה עשויה לחזק את החזרה, אף שהקושי המקורי נשאר. אצל אחרים בולטים גורמים נוספים, ובהם השפעת החומר, זמינותו והסביבה החברתית. אין הסבר אחד שמתאים לכולם.
השאלות הבאות יכולות לעזור להתבונן בקושי, אך אינן מחליפות אבחון:
האם אני חוזר על ההתנהגות מעבר למה שתכננתי?
האם ניסיתי לצמצם כמה פעמים ולא הצלחתי להתמיד?
האם אני ממשיך למרות פגיעה ברורה בי או באנשים קרובים?
האם ההתנהגות דוחקת הצידה שינה, עבודה, קשרים או אחריות?
האם אני מסתיר את היקף הפעילות או השימוש?
האם האפשרות לצמצם מעוררת מצוקה משמעותית או תסמינים גופניים?
אם כמה מהשאלות מתארות את המציאות שלך, כדאי לפנות לבירור מקצועי. גם אם אין התמכרות, אפשר לקבל עזרה עם דפוס שכבר פוגע באיכות החיים.
איך משנים הרגל, ומה שונה בטיפול בהתמכרות?
כאשר מדובר בהרגל, אפשר לעיתים להתחיל במטרה קטנה ומוגדרת: לזהות מתי הפעולה מתרחשת, להפחית גורמים שמפעילים אותה ולבחור חלופה מעשית.
למשל, במקום “אפסיק להיות בטלפון”, אפשר להחליט: “בזמן ארוחת הערב הטלפון יהיה בחדר אחר”. המטרה ברורה, ויש שינוי בסביבה שתומך בה.
כאשר עולה חשד להתמכרות, נדרשת הערכה רחבה יותר של הסיכון, הפגיעה בתפקוד והמצב הרפואי והנפשי. המענה עשוי לכלול טיפול רגשי, טיפול רפואי, תרופות, מסגרת ייעודית או שילוב ביניהם.
כדאי לפנות כאשר ההתנהגות פוגעת בחיים, כשהניסיונות לשנות אותה חוזרים ונכשלים, או כשיש חשש לתלות ולסיכון רפואי. אין צורך להמתין למשבר חריף, ואין צורך לדעת מראש אם הכותרת הנכונה היא “הרגל” או “התמכרות”.
במרחב לנפש ניתן להתחיל בבירור הדפוס במסגרת טיפול רגשי בהתמודדות עם התמכרויות באשקלון. הטיפול הרגשי מסייע להבין מצבים מפעילים ולבנות כלים לשינוי; כאשר נדרש מענה רפואי או שירות גמילה ייעודי, חשוב לשלב אותו בתהליך.
הצעד הראשון יכול להתחיל בשאלה פשוטה: עד כמה אני מצליח לבחור, ומה המחיר של הדפוס בחיים שלי? התשובה יכולה לעזור לזהות את הקושי ולבחור תמיכה שמתאימה לו.
הרב שנהב עסיס הוא מטפל רגשי ויועץ זוגי מוסמך.
יועץ בקו ההלכה הספרדי ובבית ההוראה ליציבות נפשית.
מעניק יעוץ פרטני וזוגי בקליניקה הפרטית שלו ובשיחות זום.
0504101490 | abvc1152@gmail.com
