ערך עצמי רוחני: איך אני רואה את עצמי דרך מה שאני מאמין שהקב״ה חושב עליי?

אדם יכול להיות מוערך מאוד בסביבתו, ובכל זאת להרגיש בתוכו שהוא אינו מספיק טוב. הוא יכול להיות בעל משפחה, להתפרנס בכבוד, ללמוד, לעזור לאחרים ולעמוד בהרבה מחויבויות — ועדיין לסיים את היום בתחושה עמוקה של אכזבה מעצמו.

לפעמים התחושה הזאת נוגעת למעמד החברתי שלו: ״לא מעריכים אותי מספיק״. לפעמים היא קשורה לתפיסת האישיות שלו: ״אני חלש, חסר סבלנות, לא מספיק מוכשר״. ולפעמים היא מקבלת משמעות רוחנית: ״אם הקב״ה מכיר אותי באמת, עם כל המחשבות, החולשות והנפילות שלי — מה הוא חושב עליי?״

השאלה האחרונה נוגעת לרובד שאפשר לכנות ״ערך עצמי רוחני״: האופן שבו האדם מעריך את עצמו מתוך תפיסתו את יחסו של הקב״ה אליו.

המושג מוצע כאן כדרך להתבוננות בעולם הפנימי של האדם המאמין. הוא מאפשר להעמיק את השיחה על ערך עצמי פנימי: מעבר לשאלה אילו תכונות יש בי ומה אני חושב על עצמי, עולה השאלה מה משמעותי ויקר בי לפני בורא עולם.

כדי להבין את הרובד הזה, כדאי להתחיל בהבדל בין מקורות שונים שמהם אנחנו שואבים תחושת ערך.

ערך עצמי חיצוני: מה יש לי, ואיך רואים אותי?

ערך עצמי חיצוני נשען על דברים שנמצאים מחוץ לאישיותו של האדם: רכוש, הכנסה, לבוש, תפקיד, מעמד, הישגים והיחס שהוא מקבל מהסביבה.

האדם עשוי לחשוב:

• אם מכבדים אותי, כנראה שאני חשוב.
• אם אני מרוויח יותר, כנראה שאני מצליח יותר.
• אם מזמינים אותי ומשתפים אותי, סימן שיש לי מקום.
• אם אני נראה כמו האנשים שאני מעריך, אולי גם אני ראוי להערכה.

יש משמעות לפרנסה, לשייכות חברתית ולהופעה מכובדת. הקושי מתחיל כאשר האדם הופך אותם למדד שמכריע את ערכו כולו.

כשהעסק מצליח הוא מרגיש בעל ערך; כשההכנסות יורדות הוא מרגיש קטן. כשמכבדים אותו הוא מתרחב; כשמישהו מתעלם ממנו הוא מתחיל לפקפק בעצמו.

כך תחושת הערך נעשית תלויה במציאות שמשתנה כל הזמן.

גם דברים בעלי תוכן רוחני יכולים לשמש בסיס לערך עצמי חיצוני. אדם עשוי למדוד את עצמו לפי הכבוד שנותנים לו בבית הכנסת, המעמד שלו בישיבה או האופן שבו משפחתו נראית בעיני הציבור. התוכן רוחני, אבל המדד עדיין נשען על מבטם של אחרים.

ההשוואה הזאת עלולה להיכנס גם הביתה: איזו משפחה מצליחה יותר, מי מחנך טוב יותר, ואצל מי הכול נראה מסודר. במאמר על השוואות בזוגיות אפשר להעמיק במחיר שההשוואה גובה מהיכולת לראות את הטוב הקיים בחיינו.

ערך עצמי פנימי: מה אני חושב על האדם שאני?

כאשר מדברים על ערך עצמי פנימי, הכוונה בדרך כלל היא להערכה שנשענת על עולמו הפנימי של האדם: האופי שלו, התכונות, הערכים, הכוונות והדעות שהוא מחזיק על עצמו.

במקום לומר ״אני שווה כי יש לי״, האדם מתחיל לומר:

״אני מעריך את היושר שלי״.

״יש בי רגישות לאחרים״.

״אני אדם שאפשר לסמוך עליו״.

״גם כשקשה לי, אני משתדל לקחת אחריות״.

המעבר הזה חשוב. הוא מאפשר לאדם לזהות בתוכו דברים שאינם נעלמים כאשר ההכנסה יורדת או כאשר מישהו אינו מחמיא לו. היכרות עם תכונות הנפש יכולה לעזור לראות את האישיות באופן רחב, הכולל כוחות, נטיות, קשיים ואפשרויות להתפתחות.

אבל גם כאן עשויה להיווצר תלות.

מה קורה כשאדם שמעריך את עצמו כסבלני מתפרץ? כשמי שרואה בעצמו אדם נדיב מגלה קנאה? כשאדם חכם אינו מצליח להבין סוגיה?

אם ערכו תלוי בכך שתמיד יהיו בו התכונות הרצויות, כל מפגש עם חולשה עלול לערער את זהותו.

לכן כדאי להבחין בין הערכה לתכונות הטובות שלי לבין הכרה בערכי כאדם שיש בו גם תכונות שדורשות עבודה. אפשר להעריך את הטוב, להכיר בקושי ולעסוק בשיפור האישיות, בלי להפוך כל מעידה לפסק דין על האדם כולו.

מהו ערך עצמי רוחני?

ערך עצמי רוחני מעמיק את ההתבוננות הזאת באמצעות שאלה נוספת:

איך אני תופס את עצמי מתוך מה שאני מאמין שהקב״ה רואה בי?

האדם המאמין יודע שהמבט החברתי אינו מקיף את כל המציאות. בני אדם רואים חלק מהמעשים, חלק מההצלחות וחלק מהכישלונות. הם אינם מכירים את מלוא הכוונות, הנסיבות, הכוחות והמאמצים.

גם האדם עצמו אינו תמיד שופט מדויק של חייו. לפעמים הוא מקל עם עצמו, ולפעמים מחמיר מאוד. הוא עשוי לזכור כל טעות ולשכוח במהירות כל מעשה טוב.

המחשבה על עמידה לפני הקב״ה יכולה לפתוח אפשרות למבט רחב יותר: יש משמעות גם לכוונה, להתמודדות הנסתרת ולבחירה שאיש אחר לא ראה.

עם זאת, יש כאן הבחנה מהותית: מה שאני חושב שהקב״ה חושב עליי הוא תפיסה שלי, שראוי לברר אותה. הרגש שלי אינו מעניק לי ידיעה ודאית על חשבונות שמים.

אדם שמרגיש דחוי עשוי לפרש גם את יחסו של הקב״ה כדחייה. אדם שמרגיש שלעולם אינו עומד בציפיות עשוי להניח שגם בשמים תמיד מאוכזבים ממנו.

משום כך, העבודה על ערך עצמי רוחני כוללת גם בירור אמוני וגם הקשבה לאופן שבו האדם מפרש את האמונה מתוך עולמו הרגשי.

כשביקורת עצמית מקבלת שפה רוחנית

נחשוב על אדם שמסיים יום עמוס. הוא עבד, טיפל בילדים, עזר בבית ולמד זמן מסוים. במהלך הערב הוא איבד סבלנות ודיבר בצורה פוגעת.

אפשר להתבונן באירוע ולומר: ״דיברתי לא נכון. עליי לבקש סליחה ולבדוק איך אנהג אחרת בפעם הבאה״.

אבל אצל אותו אדם מתעוררת מסקנה רחבה בהרבה: ״כל מה שאני עושה אינו אמיתי. אני אדם גרוע. בוודאי הקב״ה מאוכזב ממני״.

כאן נוצר מעבר ממעשה מסוים לשלילה של הזהות כולה. האירוע דורש אחריות ותיקון, אבל המסקנה כוללת גם הנחות על ערכו של האדם ועל יחסו של הקב״ה אליו.

כדאי לעצור ולשאול:

• מה בדיוק עשיתי?
• על מה אני צריך לקחת אחריות?
• איזו מסקנה הוספתי על עצמי מעבר לעובדות?
• על מה אני מבסס את המחשבה שכך הקב״ה רואה אותי?

לעיתים הבירור יגלה שהאדם רגיל לדבר אל עצמו בשפה של ביטול והשפלה. השפה הזאת מלווה אותו גם כשהוא חושב על עבודת ה׳.

המאמר על ביקורת עצמית נוקשה מרחיב על ההתבוננות בדיבור הפנימי הזה. אפשר להיעזר גם במאמר לחשוב חכם — לבדוק את היסודות, העוסק בבדיקת ההנחות שעליהן נשענות המסקנות שלנו.

חביב אדם שנברא בצלם: בסיס לערך שקודם להישגים

במשנה נאמר: ״חביב אדם שנברא בצלם״, ובהמשך: ״חביבין ישראל שנקראו בנים למקום״ (אבות ג, יד). המשנה מעמידה במרכז חביבות הקשורה לעצם בריאת האדם ולקשר עם הקב״ה.

אפשר לשאוב מכאן יסוד להתבוננות בערך עצמי רוחני: לצד השאלה מה השגתי ומה עליי לתקן, יש מקום להכרה בעצם חשיבות קיומי ובמשמעות הקשר שלי עם בוראי.

ההכרה הזאת מאפשרת להבחין בין שלושה דברים:

ערכי כאדם, מצבי הרוחני הנוכחי והמעשים שאני נדרש לתקן.

שלושתם קשורים זה בזה, אבל אינם זהים.

אדם יכול להכיר בכך שעשה מעשה חמור ולשאת באחריות לתוצאותיו, ובו בזמן להאמין שיש משמעות לתשובתו, למאמציו וליכולת שלו לבחור אחרת.

כאשר ההבחנה הזאת חסרה, האדם עשוי לחוות כל חיסרון כאילו הוא מוחק את זכותו להערכה ולקרבה. כאשר היא מתבהרת, אפשר לפגוש את החיסרון באופן ישיר יותר: יש דבר שדורש עבודה, ויש אדם שיכול לעבוד עליו.

גם מאמץ שאינו נראה לעין הוא חלק מהתמונה

שני אנשים יכולים לבצע אותה פעולה, כאשר מידת המאמץ הנדרשת מכל אחד מהם שונה מאוד.

אחד נכנס לבית הכנסת בטבעיות. אחר מתמודד עם חשש חברתי, וכל כניסה דורשת ממנו אומץ. אחד מצליח לשמור על ריכוז בקלות יחסית. אחר מתאמץ שוב ושוב להחזיר את מחשבתו ללימוד.

ההשוואה החיצונית רואה בעיקר את התוצאה. ההתבוננות הפנימית מבקשת להבין גם את הדרך.

במסכת ברכות מובאת אמירת חכמי יבנה על אנשים העוסקים במלאכות שונות, ובה הדברים: ״אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים״ (ברכות יז ע״א). הדברים נותנים מקום לכוונת הלב בתוך ההתבוננות בעשייתו של האדם.

מכאן אפשר לפתח שאלה אישית: אילו מאמצים אני מבטל משום שאינם נראים מרשימים?

אולי עצרתי לפני אמירה פוגעת. אולי חזרתי למשימה אחרי שהתייאשתי. אולי ביקשתי עזרה למרות הבושה.

הכרה במאמצים האלה יכולה להשתלב עם פיתוח הכישרונות והכוחות האישיים. היא מאפשרת לראות גם את מה שכבר ניתן לי וגם את הדרך שבה אני לומד להשתמש בו.

המלכודת: להפוך גם את הרוחניות למבחן ערך בלתי פוסק

ערך עצמי רוחני עלול להישאר שברירי אם האדם בונה אותו על תנאי נוקשה: ״אהיה ראוי רק כשאגיע למדרגה מסוימת״.

במצב כזה הוא עשוי לעבור ממבחן כלכלי למבחן רוחני, אבל להמשיך לחיות תחת אותה תחושה: עוד לא הוכח שאני מספיק טוב.

הוא בודק כמה למד, איך התפלל, האם הרגיש התעוררות והאם עמד בכל הקבלות שלו. גם אחרי יום משמעותי הוא מוצא את הפרט שמבטל בעיניו את הכול.

כדאי לשים לב במיוחד למחשבה: ״אם עבודת ה׳ שלי הייתה אמיתית, לא הייתי מתקשה כך״.

זו מסקנה שדורשת בירור. קושי, עייפות או תחושת ריחוק אינם מלמדים לבדם מה ערכה של עבודת האדם. גם רגשות משתנים מתקופה לתקופה.

המאמר על פרפקציוניזם ורדיפת השלמות יכול לסייע לזהות את המקום שבו שאיפה להתקדמות נעשית דרישה נוקשה לשלמות, שכל חריגה ממנה נחווית ככישלון כולל.

אחריות, אשמה ובושה: מה אני עושה עם החיסרון שגיליתי?

כשאדם פוגש מעשה שאינו ראוי, הוא עשוי לחוות צער ואשמה. לרגשות האלה יכולה להיות משמעות: הם מפנים את תשומת הלב לפגיעה ולצורך בתיקון.

השאלה היא לאן הם מובילים.

״פגעתי באדם אחר, ועליי לתקן״ היא מחשבה שמצביעה על פעולה אפשרית.

״אני חסר ערך, ואין בי שום דבר טוב״ היא מסקנה רחבה, שלעיתים משאירה את האדם שקוע בעצמו ומתקשה לפעול.

ערך עצמי רוחני יכול לעזור להחזיק יחד שתי הכרות: המעשה שלי חשוב, וגם היכולת שלי לתקן חשובה.

אם פגעתי, עליי להתייחס לנפגע, לבקש סליחה בהתאם לעניין ולשנות את ההתנהגות. אם התעורר קושי חוזר, כדאי לבדוק מה מפעיל אותו ואיזו עזרה נדרשת.

כך ההתבוננות בעצמי נשארת מחוברת לחיים ולמעשים. אפשר להעמיק בנושא במאמר על רגשות אשמה וההתמודדות איתם.

איך ערך עצמי רוחני משפיע על היחסים עם אחרים?

כאשר אדם תלוי מאוד באישור חיצוני, ביקורת עלולה להיחוות כאיום על כל זהותו. הערה של בן משפחה עשויה להפוך אצלו מיד למחשבה: ״שוב מתברר שאני לא טוב״.

הכרה בבסיס עמוק יותר לערך עשויה לאפשר לו להקשיב באופן מדויק יותר.

הוא יכול לבדוק מה נכון בהערה, מה דורש תיקון ומה אינו תואם את המציאות. הוא גם יכול לשמור על כבודו כאשר הדברים נאמרים בצורה פוגעת.

בהקשר הזוגי, ההבחנה הזאת חשובה במיוחד. בן או בת הזוג יכולים להביע צורך, אכזבה או ביקורת, בלי שכל שיחה תהפוך להכרעה בשאלת ערכו של האדם. המאמר על התמודדות עם ביקורת בקשר הזוגי מרחיב על האפשרות להקשיב ולשמור על יציבות בתוך שיחה רגישה.

ערך עצמי רוחני גם אינו מחייב לוותר על צרכים אישיים כדי להיות ראוי. יש מקום לברר בכנות את האחריות כלפי האחר לצד גבולות, כוחות ומחויבויות נוספות.

איך מתחילים לבנות ערך עצמי רוחני?

אפשר להתחיל בהתבוננות קצרה, שאינה הופכת לבדיקה ממושכת של המעמד הרוחני.

לזהות את המשפט שעולה בתוכי

כשמתעוררת תחושת חוסר ערך, נסו לנסח אותה במילים:

״אני חושש שהקב״ה אינו רוצה בי בגלל הקושי הזה״.

״אני מרגיש שכל המאמץ שלי אינו נחשב״.

עצם הניסוח עוזר לזהות את התפיסה שמלווה את הרגש. אפשר להכיר בכך שהיא כואבת, ובה בעת להשאיר אותה פתוחה לבירור.

להפריד בין העובדה לפרשנות

למשל:

העובדה: היום התקשיתי להתרכז בתפילה.

הפרשנות: אין בי יראת שמים וכל עבודתי חסרת משמעות.

הבירור: מה באמת ניתן להסיק מהקושי שהיה היום? האם אני מביא בחשבון את התמונה הרחבה? האם יש כאן שאלה תורנית שראוי לברר עם רב?

לראות גם את הטוב שאינו מרשים אותי

בחרו מעשה אחד שיש בו משמעות: עזרה בבית, עמידה בדיבור, הקשבה, לימוד, בקשת סליחה או התמודדות עם הרגל.

תנו לו תיאור פשוט ומדויק. אין צורך להגדיל אותו, ואין צורך למהר לבטל אותו.

לבחור צעד מעשי אחד

אחרי ההתבוננות, שאלו: מה באחריותי עכשיו?

ייתכן שהצעד הוא תיקון מסוים, שיחה, קביעת זמן ללימוד או בקשת עזרה. לעיתים הוא יהיה התאמת הציפיות לכוחות הקיימים.

ההתמקדות בצעד אפשרי מחברת את תחושת הערך למסוגלות ולבחירה. להרחבה על ההבדלים בין המושגים אפשר לקרוא את השאלות והתשובות על ביטחון עצמי, דימוי עצמי וערך עצמי.

כשהבירור הרוחני זקוק גם לעבודה רגשית

יש אנשים שמכירים מקורות מעודדים, מבינים אותם ואף מסוגלים להסביר אותם לאחרים — אבל מתקשים להרגיש שהם נוגעים גם אליהם.

במצבים כאלה כדאי להקשיב לפער שבין הידיעה לבין החוויה. ייתכן שמעורבים בו דפוסים של ביקורת עצמית, פחד מכישלון, חוויות דחייה או קושי לקבל יחס מיטיב.

במסגרת טיפול רגשי באשקלון לדתיים אפשר לברר את התפיסות האלה מתוך כבוד לאמונה ולעולם התורני. העבודה יכולה לכלול זיהוי של מחשבות נוקשות, הבנת הרגשות שמלווים אותן ותרגול תגובות אחרות בחיי היום־יום.

כאשר השאלה נוגעת לחובה הלכתית או להדרכה בעבודת ה׳, יש מקום לבירור עם רב מתאים. כאשר היא כרוכה במצוקה רגשית, אפשר לתת מקום גם למענה טיפולי. המאמר על טיפול רגשי ואמונה עוסק בחיבור בין העולמות האלה.

לגברים המבקשים לעבוד על תחושת חוסר ערך, ריצוי, בושה או ביקורת עצמית מתמשכת, ניתן לקרוא גם על טיפול רגשי לגברים באשקלון במרכז המרחב לנפש.

האפשרות להכיר בערכי לפני הקב״ה יכולה להעניק מקום להתבוננות כנה יותר בעצמי: לראות את הכוחות שקיבלתי, להודות בחסרונות ולבחור במה שדורש תיקון. מתוך המקום הזה, גם אדם שעדיין מתקשה יכול להתייחס לצעד הבא שלו כבעל משמעות.

מאת הרב שנהב עסיס, מטפל רגשי ויועץ זוגי, המרחב לנפש.