מלכויות זכרונות ושופרות: הדרך לגלות את מלכות ה׳ בתוך החיים

כיצד אפשר לגלות את מלכות ה' בראש השנה דרך עבודת מלכויות זכרונות ושופרות?

אחד החלקים המרכזיים בתפילת ראש השנה הוא אמירת מלכויות זכרונות ושופרות. במבט ראשון נדמה שמדובר בשלושה נושאים שונים: מלכות ה׳, הזיכרון לפניו ותקיעת השופר. אולם בהתבוננות מעמיקה אפשר לראות כיצד שלושתם מובילים לתנועה פנימית אחת: גילוי מלכות ה׳ בעולם ובחייו של האדם.

חז״ל אומרים: “אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפני בראש השנה מלכויות, זכרונות ושופרות. מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם; זכרונות – כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה; ובמה? בשופר” (ראש השנה טז ע״א).

ראש השנה אינו רק היום שבו מתחילה שנה חדשה. זהו יום שבו האדם מוזמן לחדש את מערכת היחסים שלו עם בורא העולם, לגלות מחדש את משמעות חייו ולשאול: כיצד מלכות ה׳ מתגלה בתוך החיים האישיים שלי?

מה מחבר בין מלכויות זכרונות ושופרות?

חז״ל מעניקים לכל אחד משלושת החלקים משמעות מיוחדת. עם זאת, אפשר לראות בדרך של התבוננות כיצד כולם קשורים לגילוי מלכות ה׳.

מלכויות – להכיר בכך שיש לעולם מלך

בפסוקי מלכויות אנחנו מכריזים שהעולם אינו הפקר. יש לו בורא, מנהיג, תכלית וכיוון.

אולם המלכת ה׳ אינה מסתכמת באמירת פסוקים בתפילת מוסף. השאלה המרכזית היא האם מלכותו מקבלת מקום גם בהחלטות היומיומיות שלנו.

האם אנחנו זוכרים את נוכחותו כאשר אנחנו מדברים עם בני משפחתנו? האם הערכים שלנו משפיעים על הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם כעס, לחץ ופגיעה? האם אנחנו מכניסים את האמונה גם אל המקומות שבהם המציאות אינה מתנהלת לפי רצוננו?

מלכות ה׳ מתגלה בעולם כאשר האדם מאפשר לה להדריך את חייו.

זכרונות – לעמוד לפני מלך שזוכר אותנו

פסוקי זכרונות מזכירים לנו שהקב״ה אינו מלך מרוחק. הוא זוכר את בריתו, את ברואיו ואת מסעו המיוחד של כל אדם.

אנחנו עומדים לפניו עם השנה שעברה עלינו: עם הבחירות הנכונות וגם עם הטעויות, עם הרגעים שבהם התקדמנו וגם עם המקומות שבהם נפלנו. שום מאמץ אמיתי אינו הולך לאיבוד, ושום נקודה טובה אינה נשכחת.

הזיכרון מעניק למלכות ממד של קשר. אנחנו איננו רק נתינים בממלכה גדולה, אלא חלק מסיפור של ברית, השגחה ותכלית.

ההכרה הזאת עשויה לחזק את תחושת המשמעות והשליחות בחיים: מעשיו של האדם אינם חסרי חשיבות, מפני שהם מתרחשים לפני מי שרואה, זוכר ומעניק להם משמעות.

שופרות – הקול שמעורר את הנפש

השופר מופיע במעמד הר סיני, והוא מופיע גם בנבואות המתארות את הגאולה העתידה. הוא מחבר בין הגילוי שהיה בעבר, ההתעוררות בהווה והתקווה לעתיד.

קול השופר אינו נאום מפורט. אין בו מילים או הסברים. הוא קול פשוט שחודר מבעד לרעש ומזכיר לאדם שיש אמת עמוקה יותר מההרגלים ומהטרדות שממלאים את ימיו.

הרמב״ם מתאר את השופר כרמז הקורא לאדם להתעורר משנתו הרוחנית, לבדוק את דרכיו ולזכור את בוראו. השופר אינו רק מודיע שהגיע ראש השנה; הוא מבקש לעורר מחדש את מה שנרדם בתוך הנפש.

כך מתחברים מלכויות זכרונות ושופרות: הכרה במלך, עמידה לפניו והתעוררות לחיים המבטאים את מלכותו.

לא רק לצאת ידי חובה – להכניס את הנפש אל המעשה

אפשר לקיים מעשים רבים ולהישאר מרוחקים מהם בפנימיות.

האדם יכול להתפלל מפני שהגיע זמן תפילה, לברך מתוך הרגל, ללמוד תורה ולשמוע שיעורים – מבלי שהדברים ייגעו באמת במקום פנימי. הוא עושה את המעשה הנכון, אך הלב אינו תמיד נמצא שם.

אין בכך כדי להפחית מחשיבותו של המעשה. עבודת ה׳ אינה תלויה רק בהתרגשות, והאדם אינו מקיים מצווה רק כאשר הוא חש התעוררות. דווקא המחויבות גם בזמנים של יובש היא חלק חשוב מהיציבות הרוחנית.

עם זאת, התורה אינה מבקשת מאיתנו רק עשייה חיצונית. היא מבקשת גם “לעבדו בכל לבבכם”. המטרה אינה להחליף את המעשה ברגש, אלא לחבר ביניהם: שהמעשה יפתח שער לנפש, ושהנפש תעניק למעשה חיות ומשמעות.

זהו אחד החיבורים החשובים בין יהדות ופסיכולוגיה: לא להסתפק בהתנהגות חיצונית בלבד, אלא להבין מה מתרחש בתוך האדם וכיצד ניתן ליצור חיבור פנימי ויציב.

הדרך המיוחדת של כל אדם להתחבר לה׳

לכל אדם קיימות נקודות אחרות המעוררות את לבו.

יש מי שמרגיש חיבור עמוק דרך לימוד תורה בעיון. אחר פוגש את בורא העולם דווקא בתפילה, בניגון או בהתבוננות בבריאה. יש אדם שמתחבר דרך חסד ועזרה לזולת, ויש מי שמגלה את נוכחות ה׳ כאשר הוא עובד על מידותיו, מוותר בבית או מתמודד באמונה עם תקופה קשה.

אין פירוש הדבר שכל אדם בונה לעצמו תורה חדשה. החיבור האישי מתקיים בתוך המסגרת שהתורה מעניקה לנו. אך בתוך אותה מסגרת רחבה קיימים שערים רבים, ועל האדם לזהות את השער המיוחד שח את נפשו.

כדאי לשאול:

• באילו רגעים אני מרגיש שעבודת ה׳ שלי חיה ואמיתית?
• איזו מצווה מעוררת בי משמעות מיוחדת?
• היכן העשייה שלי הפכה להרגל חיצוני בלבד?
• מה יכול לעזור לי להחזיר אליה מחשבה, כוונה וחיות?
• כיצד אוכל לבטא את האמונה בהתנהגות היומיומית שלי?

השאלות האלה חשובות במיוחד למי שמבקש ליצור חיבור בין טיפול רגשי ואמונה, ולא לראות בהם שני עולמות נפרדים.

שלושת השלבים של התחזקות רוחנית

כדי להבין כיצד נוצר שינוי פנימי אפשר להציע מודל של שלושה שלבים: גילוי, התחברות והשלמה.

המודל אינו מתאר תהליך חד־פעמי. אלו שלבים שחוזרים שוב ושוב במהלך חייו של האדם, כאשר בכל פעם הוא מוזמן לגלות מדרגה חדשה ולהכניס אותה אל תוך חייו.

השלב הראשון: גילוי

השלב הראשון של התחזקות רוחנית הוא שלב הגילוי. האדם פוגש אמת חדשה שמאירה את עולמו.

לפעמים זו היכרות ראשונה עם התורה, עם בורא העולם ועם המשמעות האדירה העומדת מאחורי החיים. לעיתים מדובר דווקא באדם שגדל כל ימיו בתוך עולם של תורה ומצוות, אך לפתע דבר מוכר מקבל עבורו משמעות חדשה.

פסוק שהוא אמר פעמים רבות נוגע בו. שיעור שהוא שומע פותח לפניו דרך חדשה. תפילה מוכרת מקבלת עומק. מאורע בחיים גורם לו להסתכל אחרת על עצמו ועל תפקידו בעולם.

שלב הגילוי מלווה בדרך כלל בהתלהבות. האדם מרגיש שמצא אוצר ורוצה לשנות את חייו. הוא רואה לפתע שמאחורי המעשים היומיומיים מסתתרת משמעות גדולה.

עם זאת, גילוי לבדו עדיין אינו יוצר שינוי יציב. הוא דומה לאור שמראה לאדם את הדרך – אבל לאחר שראה אותה, עליו להתחיל ללכת בה.

השלב השני: התחברות

בשלב ההתחברות הגילוי מתחיל להפוך למעשה.

האדם קובע זמן ללימוד, משפר את תפילתו, מקבל על עצמו מצווה, משנה הרגל או מתחיל לעבוד על מידה מסוימת. ההתלהבות הראשונית מקבלת ביטוי בהחלטות ובהתנהגות.

דווקא כאן מתחילה העבודה המורכבת. בשלב הגילוי הכול נראה בהיר ומרגש, אבל בשלב ההתחברות האדם פוגש עייפות, התנגדות והרגלים ישנים.

הוא מגלה שלא מספיק לדעת מה נכון. עליו ללמוד כיצד לחיות את הדבר החדש גם ביום רגיל, בזמן לחץ ובתק שבהן ההתלהבות אינה חזקה כפי שהייתה בתחילת הדרך.

התחברות אמיתית ניכרת בפרטים הקטנים: כיצד האדם מדבר בבית, איך הוא מגיב כאשר פוגעים בו, מה הוא עושה כשאיש אינו רואה וכיצד הוא מתנהל כאשר המציאות אינה תואמת את רצונו.

המעבר מגילוי למעשה קשור גם לכוח הבחירה של האדם. הבחירה אינה מתבטאת רק בהחלטות גדולות, אלא בנכונות להביא את הערכים אל תוך פעולה קטנה ועקבית.

השלב השלישי: השלמה

לאחר זמן, הדבר החדש מתחיל להיטמע באדם. מה שהיה בתחילה מרגש ומיוחד נעשה מוכר וטבעי יותר.

אדם שהתקשה לקבוע זמן ללימוד כבר אינו מתלבט בכל יום אם ללמוד. מי שעבד על תגובותיו בבית מצליח לעצור את עצמו באופן טבעי יותר. המעשה החדש נעשה חלק מזהותו.

בשלב הזה האדם עשוי להיבהל: “פעם התרגשתי יותר. אולי נחלשתי?”

אבל ירידה בהתרגשות אינה בהכרח נסיגה. לעיתים היא מעידה על כך שהמדרגה כבר נקנתה.

ילד הלומד לקרוא מתרגש כאשר הוא מצליח לפענח מילה שלמה. לאחר שנים הוא קורא בלי לחשוב על כל אות. הוא אינו מתרגש מכל מילה, לא מפני שאיבד את יכולת הקריאה, אלא מפני שהיא נעשתה חלק ממנו.

זוהי משמעות ההשלמה: הדבר שהתגלה והתחבר אלינו כבר הוטמע בחיים.

אולם כאן קיימת גם סכנה. מה שנעשה טבעי עלול להפוך להרגל חיצוני וחסר חיות. לכן ההשלמה אינה סוף הדרך – היא סימן שהאדם מוכן להתחיל תהליך חדש של גילוי.

תהליך ההתחזקות הוא מעגל שעולה

שלושת שלבי ההתחזקות אינם קו ישר שבסופו מגיעים לשלמות ואפשר להפסיק לצמוח. הם דומים יותר למעגל שחוזר בכל פעם במקום עמוק יותר:

גילוי ← התחברות ← השלמה ← גילוי חדש

האדם מגלה אמת, מתחבר אליה, הופך אותה לחלק מחייו – ואז מוזמן לגלות רובד נוסף.

לעיתים אנחנו מתאכזבים מפני שההתלהבות הראשונית נחלשה. נדמה לנו שאיבדנו את מה שהיה לנו. אולם ייתכן שלא איבדנו את המדרגה, אלא השלמנו אותה, וכעת הנפש מבקשת גילוי חדש.

אפשר לראות תהליך דומה גם בתחום של שינוי הרגלים. בתחילה נדרשים מודעות ומאמץ גדולים. לאחר תרגול עקבי הפעולה נעשית טבעית יותר, ואז ניתן להפנות את תשומת הלב לשלב הבא.

כיצד מיישמים את שלושת השלבים בראש השנה?

ראש השנה הוא זמן מתאים לעצור ולבדוק באיזה שלב אנחנו נמצאים.

מה גיליתי השנה?

נסו להיזכר ברעיון, שיעור, חוויה או התמודדות שלימדו אתכם דבר חדש על עצמכם ועל עבודת ה׳.

ייתכן שגיליתם את חשיבותה של הסבלנות, את כוח התפילה, את הצורך להציב גבולות או את האחריות שלכם לאווירה בבית.

למה הצלחתי להתחבר?

בדקו איזה גילוי קיבל ביטוי ממשי בהתנהגות. לא רק מה הבנתם, אלא מה התחלתם לעשות אחרת.

גם שינוי קטן נחשב: קביעות קצרה בלימוד, ברכה אחת בכוונה, עצירה לפני תגובה כועסת או זמן קבוע של הקשבה לילדים.

מה כבר נעשה חלק ממני?

נסו לזהות דברים שבעבר דרשו מאמץ והיום נעשו טבעיים יותר. לפעמים אנחנו מתמקדים במה שעדיין חסר ושוכחים לראות את המדרגות שכבר קנינו.

ההכרה בהתקדמות אינה גאווה. היא מאפשרת לנו להודות לה׳, לקבל כוח ולהתכונן לצעד הבא.

מהו הגילוי החדש שלי?

במקום לקבל על עצמנו רשימה ארוכה של שינויים, כדאי לבחור נקודה אחת שאותה נרצה לגלות מחדש בשנה הקרובה.

אפשר לשאול: באיזה תחום עבודת ה׳ שלי נעשתה חיצונית? מה יכול לעורר בה מחדש משמעות? כיצד אוכל להפוך את ההתעוררות למעשה קטן וברור?

כשהיום הראשון של ראש השנה חל בשבת

כאשר ראש השנה חל בשבת, קול השופר אינו נשמע בבתי הכנסת ביום הראשון. השופר שותק, אך תפילת המלכות אינה שותקת.

אפשר לראות בשתיקה הזאת הזמנה להקשבה עמוקה יותר. גם כאשר אין קול חיצוני שמעורר אותנו, אנחנו נדרשים לשאול איזה קול פנימי מבקש להישמע.

לאיזו אמת התרגלנו עד שכבר איננו מתרגשים ממנה? איזו נקודה בעבודת ה׳ מבקשת להתחדש? ואיך נוכל להכניס את מלכות ה׳ לא רק אל תפילות החג, אלא גם אל הבית ואל החיים?

שאלות נפוצות על מלכויות זכרונות ושופרות

מהן מלכויות זכרונות ושופרות?

אלו שלוש הברכות המרכזיות הנוס בתפילת מוסף של ראש השנה. מלכויות עוסקות בהמלכת ה׳, זכרונות בזיכרון הברית והאדם לפני בורא העולם, ושופרות במשמעות השופר ובהתגלות האלוקית.

מה הקשר בין שופר למלכות ה׳?

השופר משמש במקורות כסמל להתגלות, להמלכה, להתעוררות ולגאולה. חז״ל קשרו בין אמירת המלכויות לבין השופר באמירה: “ובמה? בשופר”.

האם התחזקות חייבת להיות מלווה בהתרגשות?

לא. התרגשות יכולה לפתוח את תהליך ההתחזקות, אך שינוי יציב דורש גם מחויבות ופעולות מעשיות. כאשר ההתלהבות נחלשת, אין פירוש הדבר בהכרח שהאדם נסוג; ייתכן שהדבר החדש כבר מתחיל להפוך לחלק טבעי מחייו.

לגלות את מלכות ה׳ בדרך האישית שלנו

ראש השנה אינו רק יום שבו אנחנו מבקשים עוד שנה של חיים. זהו יום שבו אנחנו מבקשים לגלות מחדש לשם מה אנחנו חיים ולפני מי אנחנו חיים.

מלכות ה׳ אינה מתגלה רק בהכרזות גדולות. היא מתגלה כאשר אדם מכניס את אמונתו אל ההחלטות, אל מערכות היחסים, אל ההתמודדויות ואל המעשים הקטנים של היום־יום.

מלכויות זכרונות ושופרות מזמינים אותנו להתחיל מחדש את מעגל ההתחזקות: לגלות אמת, להתחבר אליה במעשה, להפוך אותה לחלק מחיינו – ומתוך כך להיות מוכנים לגילוי הבא.

יהי רצון שנזכה להמליך את הקדוש ברוך הוא לא רק בפינו ובמעשינו, אלא גם בפנימיות נפשנו; שנמצא כל אחד את הנקודה המיוחדת המחברת אותו אל בוראו, ונזכה לשנה של גילוי, התחברות וצמיחה.

הרב שנהב עסיס
מטפל רגשי, פסיכותרפיסט ויועץ זוגי
מנהל מרכז “המרחב לנפש” באשקלון