בין יהדות ופסיכולוגיה -האם היהדות סותרת את הפסיכולוגיה?
יהדות ופסיכולוגיה – האם הם יכולים להתחבר?
זה לא סוד שהפסיכולוגיה המודרנית עשתה פריצת דרך בזיהוי ומיפוי רגשות האדם, דרכי החשיבה, ההתנהלות, התת מודע וההשלכות שלו על התנהגות האדם.
יחד עם זאת, בספריהם של רבים מ"טובי" הפסיכולוגים ישנם תפיסות כפרניות ללא צל של ספק.
וכבר הזהירו גדולי ישראל על ההימנעות מהליכה אל פסיכולוגים למיניהם [ראה שו"ת תשובות והנהגות, אגרות משה, להורות נתן ועוד שכתבו בתוקף לאסור ללכת לפסיכולוג שאינו שומר תו"מ]
זוכרני שבהיותי נער צעיר לימים, למדתי בבית הספר מגמת "פסיכולוגיה", ואותה עת בערה בי התשוקה ללמוד תורה ויהדות, ולא אחת הייתי מוצא את מה שלמדנו "בפסיכולוגיה המודרנית" איך שהוא כבר כתוב בתוך מאמרי חז"ל במילים קצרות [בפרט בפרקי אבות].
אז אם כן תבואו ותשאלו אותי, רגע מה גורם להבדל בין יהדות ופסיכולוגיה?
התשובה היא שצריך לחלק את ההגדרה של פסיכולוגיה לשני חלקים.
חלק א' זה הפסיכולוגיה "האקדמית" שהיא בעצם מבוסס על תפיסת העולם האקדמית שהיא לגמרי כפרנית ונוגדת את ערכי התורה והמצות.
חלק ב' הוא בעצם העיקרון של "חקר הנפש" ההכרה בכוחות הנפש, בפעולות שלהם, בהשלכות שלהם, בדרכי החשיבה וההתנהגות של האדם.
העיקרון הזה הוא ללא ספק אינו סותר את התורה אלא טבע כשאר הטבעים שבעולם שניתן לחקור וללמוד אותו ואדרבה, כל חכמי ישראל הוא חכמים ומבינים מאוד בדרכי הנפש ומידות האדם.
הבעיה היא בפסיכולוגיה כמונח של חקר הנפש, אלא בפילוסופיה, בתפיסות העולם, בהשקפה של חוקרי הפסיכולוגיה שהיא ביסודה כפרנית.
צריך לדעת יסוד בנפש האדם, האדם יכול לחקור אך ורק מה שהשקפת העולם שלו מרשה לו לחקור ולא מעבר לכך.
אם הפסיכולוגים היו אנשים מאמינים הם היו מוצאים את בורא עולם על כל צעד ושעל בלימוד חקר נפש האדם, כפי שאצל חוקרי הטבע המאמינים לא רק שהטבע הוא לא סתירה למציאות הבורא אלא ראיה גמורה לכך שהוא קיים.
לסיכום, היהדות סותרת את "התפיסה של הפסיכולוגים" אולם עצם העיקרון של חקר הנפש הוא מבורך ומצוי מאוד אצל תופסי התורה.
הרב שנהב עסיס הוא מטפל רגשי ויועץ זוגי מוסמך.
יועץ בקו ההלכה הספרדי ובבית ההוראה ליציבות נפשית.
מעניק יעוץ פרטני וזוגי בקליניקה הפרטית שלו ובשיחות זום.
0504101490 | abvc1152@gmail.com
